על מטרה

מטרה – המרכז לטכניקות ניהול חיים אפקטיביים. אימון אישי ועסקי, אימון ניהולי ואימון רפואי. המרכז הוקם ב- 2005 ע”י מירי כהן –בר, חברה בלשכת המאמנים בישראל.

מטרה מעניקה מגוון פתרונות ואיכויות מעולמות שונים על ידי אימון אישי של לקוחותיה בשיטת “אחריות אישית לשיפורים מתמידים”, שיטה זו משלבת כלים מדיסציפלינות רבות ומגוונות אשר יחד בונות תיאוריות שמהן כל אדם יכול להפיק תועלת אישית ולקבל כלים לניהול חייו ועסקיו.

מרכז טכניקות לניהול חיים, מכשיר מאמנים לאימון אישי, ניהולי ופיננסי ומלמד את השיטה הייחודית. כמו כן עוסק המרכז במתן קורסים, סדנאות והרצאות לציבור הרחב, לעורכי-דין, מורים, מנחי סדנאות, מאמנים ומטפלים הרוצים לקבל כלים נוספים להטמעת תהליכים.

מירי כהן-בר, מפתחת שיטת “אחריות אישית לשיפורים מתמידים” ומנכ”לית ‘מטרה’, בוגרת אוניברסיטה בתחום מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים וכמו כן, בעלת תעודת הוראה בסוציולוגיה, כלכלה ופסיכולוגיה וקורסים במיומנות הגישור,קינסיולוגיה, תאטרון, קבלה יזמות עסקית וקואצ’ינג אישי ופיננסי.מירי כהן- בר, מדריכת קרטה, טאיצ’י וצ’יקונג, משלבת תיאורית מן המזרח לצד תיאורית מערביות.

“שהיתי מספר שנים בארצות הברית שם ניהלתי עסקים בתחומים שונים. בשנת 2001 שבתי לארץ עסקתי ביחסי ציבור ובעקבות תאונה שעברתי, רותקתי לביתי למשך שנה וכך שבתי ללימודים באוניברסיטה והתמחיתי בחינוך, חשתי שהנושא קרוב ללבי ושאהנה לעבוד בתחום. התחלתי לעבוד כמורה ומאוד התאכזבתי מהיחס, מהמשכורת ושאלתי את עצמי האם אני במקום הנכון? באמצע החיים, לאחר 7 שנות לימודים אקדמאים, קורסים רבים וניהול עסקים, חשתי לא מרוצה , לא ממומשת ומאוכזבת כלכלית.

החלטתי לעשות שינוי- לנבור ולחפש מה באמת ירגש אותי, מה יגרום לי לחוש מוצלחת על-פי הקריטריונים שלי?ידעתי שאני מאוד אוהבת ללמד, ללמוד ולהעביר הלאה ידע שיתרום לאחרים, עשיתי זאת שנים ללא תמורה.התודעתי לנושא האימון האישי והעסקי והחלטתי שזהו ייעודי בחיים. כיום העבודה שלי עושה אותי מאושרת, סיפוקי רב משום שיש ביכולתי לגרום לשיפורים באיכות החיים של אנשים וזאת מתנה אדירה.

אומרים שאנשים מצליחים במה שהם טובים ואוהבים לעשות, עבורי נדרש אומץ רב לעזוב מקום עבודה מסודר ולפתוח עסק שזהו צעד גדול. אני מאמינה שכל צעד ולו הקטן ביותר מביא לשינוי והרבה צעדים קטנים מביאים לשיפור. מכל לבי אני מאחלת לכל אדם באשר הוא שיהיה לו את האומץ לא רק לחלום אלא גם להגשים את החלומות ואני פה כדי לעזור…”  ”לך בבטחה לאורם של חלומותייך, פעל כאילו אין כל אפשרות  שתיכשל” **ד. ברנדט**

הבדיחה הישנה מספרת שזוג אינו יכול לממש את אהבתו ברחובה של תל אביב, מאחר וכל עובר אורח יעצור כדי לייעץ באשר לתנוחות הנכונות… בישראל, יודע כל אדם השוקל כמשקלה של מכונית קטנה ואשר הפעילות הגופנית האינטנסיבית ביותר שלו היא סיבולת לב-קיבה, כיצד צריך לאמן את נבחרת הכדורגל הלאומית. כל פקיד לשעבר בקריה שעברו הקרבי המהולל כולל ריב עם המפקדת על רקע השארתו בבסיס לעוד שעתיים, מסוגל לשרטט את אופן ההפעלה הנכון של גייסות הצבא בעזה. כל בחור מעושן ועטוי צמות שהשיחה המשמעותית ביותר שניהל אי פעם בשפה זרה, הייתה כשסימן באצבעותיו את המחיר אותו הוא מוכן לשלם עבור חולצה בשוק בבנגקוק, יכול להסביר היכן טמונות בעיות ההסברה של ישראל.

אנחנו סבורים שאנחנו יודעים הכל על הכל. אנחנו מייעצים לבני משפחתנו, חברינו ולמעשה לכל מי שנקלע בדרכנו – כיצד לאכול, מה ללמוד, איפה לעבוד. אבל עדיין ישנה שאלה אחת קשה שטרם מצאנו לה תשובה – אם אנחנו יודעים הכל, איך זה שאנחנו לא חשים סיפוק בחיינו? למה העסק שהקמנו אינו מניב רווחים למרות שעשינו את כל מה שנדרש? מדוע הבחירות שעשינו בחיינו לא הובילו אותנו לתוצאה המקווה?

אנחנו יכולים לטפל במכונית שלנו בעצמנו, אבל יודעים שהיא תהיה מטופלת טוב יותר אם נניח למכונאי מוסמך לאתר את הבעיה. אנחנו יכולים לפתור את בעיות הצנרת בביתנו, אבל נעדיף להתקשר לשרברב. למרות הדימוי העצמי שלנו של יודעי-כל, לעולם נתייעץ עם רופאים באשר לבריאותנו, עם רבנים באשר לדרכנו הדתית, עם מומחים פיננסיים באשר להשקעות שלנו.

אם כן, אם אנחנו לא מוצאים כל בעיה בהתייעצות עם אנשי מקצוע באשר לחיי היומיום שלנו, מדוע אנחנו כה חוששים מלהתייעץ עם אנשי מקצוע באשר לדרכנו בחיים? האם זה החשש כי בכך נודה שנכשלנו במציאת דרכנו? האם זה בגלל שאנחנו בטוחים שאף אחד לא מסוגל לאתר את הבעיות שלנו טוב מאיתנו?

ייתכן והבעיה מתחילה בכך שאנחנו לא חושבים שאנשים שעיסוקם הוא אימון אישי, העוסק באיתור “סתימות” בחיים ובפתיחתן, הם אכן אנשי מקצוע. הרי כידוע בכל הנוגע לחייהם של חברינו ומשפחתנו, אנחנו יודעים היטב מהן הבעיות ומהם הפתרונות לכל סיטואציה. אנחנו עושים שימוש נרחב במשפטים המתחילים ב- “אם היית מקשיב לי אז…”, “אני לא רוצה להגיד שאמרתי לך אבל…” או “כבר שנים אני טוען שאתה צריך…” שמעידים על כך שאנחנו מתיימרים להכיר את כל התשובות, אבל בשלב מסוים אנשים כבר לא כל-כך מקשיבים לנו. הרי לנו פרדוקס – אם אנחנו יודעים הכל, למה לא תמיד מקשיבים לעצתנו? אנחנו נוטים לייחס זאת לעקשנות של הצד השני, אבל האם אנחנו פועלים על פי עצתם של חברינו בכל צעד וצעד?

בני אדם הם מורכבים, אולם מעטים אם בכלל הם האנשים שחווים בעיות שלא נחוו על ידי אנשים אחרים לפניהם. האם כולנו מוכשרים לאתר דפוסי התנהגות קלוקלים של אנשים ולמצוא את הדרך לשנותם? הייתכן ומתקיים עולם שלם של מושגים, תבניות, שיטות, תכנים וכו’, אשר מתחשב במסגרת רחבה יותר של נתונים מכפי שאנחנו יכולים לתאר?

אנחנו מאמינים שכל אדם יכול להשיג כל דבר, או לעסוק בכל מה שירצה, אם ישקיע את שנדרש לכך. אנחנו לא ניכנס לחדר ניתוח אם נשמע את האיש בחלוק הלבן אומר שהוא מאמין שהוא יכול להיות רופא טוב. לא נעלה לטיסה אם נשמע את הברנש בתא הטייס אומר שלדעתו הוא יכול להנחית את המטוס בבטחה. לא נותיר את מכוניתנו במוסך שבו האדם בסרבל הכחול אומר משפט כמו “עד כמה החלפת בלמים יכולה להיות מסובכת?”. בדברים החשובים לנו, נרצה לקבל שירות מאנשים מקצועיים, בטוחים בעצמם ובהכשרתם. האם חיינו אינם חשובים לנו? האם קבלת ההחלטות שלנו הנוגעת לדרכנו בחיים או למטרות שלנו, אינה ראויה לסיוע מקצועי?

באימון אישי אדם מקבל כלים שיאפשרו לו להשיג את שיכוון אליו. הוא לומד להכיר את צרכיו האמיתיים, לשאול את השאלות הנכונות שיכירו לו את עצמו ולא דרך עיניה של החברה, ולומד כיצד להגיע למימוש עצמי וסיפוק על בסיס התובנות הללו. אין מטרתו של המאמן האישי לחיות במקומך או להחליט במקומך, אלא לעזור לך לממש את הפוטנציאל שלך. השאלה שאתה צריך לשאול היא: האם להמשיך בהתלבטויות ובחיפוש העצמי עוד זמן רב או לבוא ולקבל כלים שיעזרו לי במציאת הדרך כבר עכשיו? אני מזמינה אותך לפגישת היכרות ללא התחיבות שבה תחליט אתה אם זו הדרך הנכונה עבורך.

בהצלחה!